לוי אשכול חייו ופועלו
ב-25 בפברואר 1969 כינס לוי אשכול את “ועדת השרים לענייני ביטחון” כדי לדון בתגובה הישראלית לשתי פעולות טרור שאירועו בימים הקודמים.
רק שלושה שבועות לפני כן לקה אשכול בהתקף לב ורק מקורבים ספורים ידעו כי מצבו הבריאותי הולך ומדרדר וגופו כבר לא עומד במעמסת החיים. לציבור יצאה הודעה כי ראש הממשלה מתאושש ויצא מכלל סכנה.
למחרת, כמה שעות אחרי ישיבת ועדת השרים לקה שוב אשכול בהתקף לב ובשעה 7:20 נפטר.
בתקופת כהונתו האחרונה הוטחה באשכול ביקורת רבה ודימויו בדעת הקהל הישראלית היה ירוד ביותר.
בפרספקטיבה היסטורית אפשר לקבוע כי אשכול היה אחד מראשי הממשלה המוצלחים ביותר בתולדות מדינת ישראל. למעט בן גוריון, לא היתה אישיות היסטורית אשר תרמה תרומה כה מכרעת להתפתחות המדינה.
(יוסי גולדשטיין, ביוגרפיה אשכול)
חייו המוקדמים
לוי אשכול נולד בשנת 1895 בפלך קייב שבאוקראינה. אימו באה ממשפחה עשירה של מתנגדים ואביו היה מנהל משק חקלאי מחסידי הרב ממונסטרישץ’.
אשכול התחנך בילדותו בחדר ולמד גם לימודי חול.
בשנת 1909 נסע ללמוד בגימנסיה היהודית לבנים הרוסית-עברית שבוילנה. אשכול הצטרף לאגודת נוער ציונית ובעקבות פגישתו עם יוסף שפרינצק השתכנע לעלות לארץ ישראל.
אשכול גדל בבית שהחופש היה אחד מעקרונותיו הבסיסיים. הוא למד בילדותו בחדר והוריו, שהיו אמידים, שכרו עבור הילדים גם מורה ללימודי חול.
למרות חשיבות לימוד התורה בעיני האב, חדרו לבית ערכי ההשכלה וניכרה בו תופעת החילון. הרוסית הפכה לשפה שנייה במשפחה בנוסף ליידיש במסגרת אימוץ הערכים המשכיליים ואשכול גמע בשקיקה ספרים רבים של סופרים רוסיים מודרנים.
ציון דרך נוסף ברכישת הערכים המשכיליים היה אימוץ ערכים ציוניים על ידי חלק מבני המשפחה.
כשהיה אשכול בן 14 עבר לווילנא כדי להתחיל בלימודיו בגמנסיה. שם בתגורר בבית של גביר ובו אימץ תרבות חילונית מובהקת.
לאשכול נותרו זיכרונות חיוביים מהלימודים בגימנסיה, שם גם רכש חברים חדשים. הוא התגלה כמוכשר בלימודי המתמטיקה וסיים את בחינות הגמר השנתיות בהצטיינות.
בוילנא החל אשכול גם את פעילותו הציונית. הוא הצטרף לאגודה הציונית בווילנה ואף נבחר לוועד המנהל שלה. אשכול שכנע את חברי האגודה לאמץ רעיונות סוציאליסטים, אופנה שהיתה נפוצה בשאר האגודות.
לקראת סיום לימודיו היה צריך אשכול להכריע בין השתקעות ברוסיה או בארץ אחרת ולחפש פרנסה או לעלות לארץ ישראל. אשכול התחבט בשאלה והחליט על עלייה לארץ ישראל. אשכול נפגש עם שפרינצק שביקר בווילנא בעקבות םעולתו באגודת “צעירי ציון” והשפיע השפעה מכרעת על החלטתו של אשכול.
שפרינצק נתן לו מכתבי המלצה שיעזרו לו בקליטתו בארץ. לפני שיצא לנמל, ביקר את הוריו והסביר להם את החלטתו לעלות לארץ ישראל. הוא אמר להוריו כי יחזור אחרי שנה, אבל הפרידה ממנו היתה מהולה בהרגשה של סופיות.
התיישבות בארץ ישראל
בשנת 1914, בתקופת העלייה השנייה, עלה אשכול לארץ ישראל.
אשכול התגורר בראשון לציון, בפתח תקווה ובשנת 1920 נמנה עם מייסדי קיבוץ דגניה ב’. באותה שנה נבחר להות אחד מצירי “הפועל הצעיר” בבחירות להסתדרות.
בשנת 1924 יצא לשליחות באירופה ולקח חלק פעיל בדיונים של ישיבות ההסתדרות הציונית.
בשנת 1926 השתתף במושב הוועד הפועל הלאומי והציע ליישב אלף איש ביישובים חדשים. תוכנית שזכתה לשם “התיישבות האלף”.
ב-19.2.14 הגיע אשכול לנמל יפו ושם נפגש עם חבר מערכת עיתון הפועל הצעיר שיעץ לו ללכת לפתח תקווה. אשכול מצא עבודה בפתח תקווה ופיתח חיי חברה מסועפים.
בתחילת מאי 1914 הצטרף לקבוצת פועלים שהתיישבה בקלנדיה ובני הקבוצה עזבו את האיזור עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה כשחל שינוי לרעה היחס הערבים שבסביבה.
חברי הקבוצה עברו לראשון לציון ושם אשכול וחבריו יסדו “קבוצת עבודה” שבה נאבקו על מקומות עבודה לחברים וגם לאחרים.
בשני 1916 פנו לאשכול שני גופים ציבוריים חשובים כדי שיצטרף אליהם כפעיל מרכזי “הסתדרות פועלי יהודה” שרצו את כישוריו כאחראי על התקציב ובשל יכולותיות לנהל משא ומתן בהגינות ומפלגת “הפועל הצעיר” שהיו בעלי גישה פרגמטית לתפיסות עולם סוציאליסטיות.
כחבר מרכז “הסתדרות פועלי יהודה” האמין אשכול כי תפקידו העיקרי הוא דאגה לפרנסתם של הפועלים ולכלל צורכיהם.
באוקטובר 1917 נשלח אשכול לעבודות כפיים עבור הצבא הטורקי וכשהסתבר לאשכול כי הטורקים לא יחזיקו מעמד זמן רב, החליט לברוח וחזר לפתח תקווה.
אשכול וחבריו יצאו להכשרה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל ויצאו לחולדה להצטרף לקבוצה הותיקה ששם כדי להציל את החווה החקלאית מהמצב העגום שבו היתה. עם הזמן החל אשכול לעסוק יותר ויותר בפעילות המפלגתית.
למרות התנגדות המפלגה התגייס אשכול לגדודים העבריים בצבא הבריטי. אשכול העריך את התקופה בה שירת בצבא הבריטי, שם החל להבין מהו צבא. הבנה שתשחק תפקיד חשוב בהמשך חייו בדרכו הציבורית ובמערכת הביטחון.
לאחר שחרורו מהצבא החל להנל את המחלקה הכלכלית של “הפועל הצעיר”. אשכול ידע לאתר כספים למימון פעילות המפלגה והשכיל לבטל תוכניות בלתי מעשיות.
בספטמבר 1920 עלה אשכול יחד עם חבריו לקבוצת העבודה ליישב את דגניה ב’. בסוף שנת 1922 התחתן אשכול עם רבקה מהרשק.
בסוף 1925 החל בארץ משבר כלכלי חמור שגרם לאבטלה כבדה ולירידתם של אלפים מהארץ. אשכול מצא דרך לנצל את האירועים סביב המשבר הכלכלי דווקא להרחבת ההתיישבות העובדת. הוא הציע ליישב 1,000 איש ביישובים חדשים והתוכנית כונתה “התיישבות האלף”.
בשנת 1926 נפרד אשכול מרבקה ובשנת 1930 התחתן עם אלישבע קפלן.
פעילות פוליטית
בקונגרס הציוני ה-17 שנפתח בסוף יוני 1931 בבזל, מונה אשכול ליושב ראש “ועדת ההתיישבות”. באוגוסט 1935 הגיע כציר לקונגרס הציוני ה-19 מטעם מפא”י.
כישוריו הארגוניים והכלכליים של אשכול הביאוהו להיות איש מפתח במספר יוזמות מרכזיות ובראשם חברת “מקורות”.
עם הקמת מדינת ישראל הוא שימש כמנכ”ל הראשון של משרד הביטחון. הוא עמד בראש משרד הביטחון עד ינואר 1949.
בינואר 1930 התקיימה ועידת האיחוד בין “אחדות העבודה” לבין “הפועל הצעיר”. במקומן הוקמה מפלגת פועלים אחת: “מפלגת פועלי ארץ ישראל” – מפא”י. יותר מעשור חתר אשכול לאיחודן של המפלגות ואירוע זה היה רב משמעות בעיניו.
במהלך השנים 30-32 שקע אשכול בפעילותו הציבורית בנושאים הקשורים בעיקר להרחבת ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל.
משנת 1936 פעל אשכול לעליית יישובי חומה ומגדל כתגובה מקדימה לתוכנית החלוקה שעמדו לפרסם הבריטים.
אשכול הבין את החשיבות הגדולה של המים להתיישבות ופעל להקמת חברת מקורות בשנת 1937 על מנת לספק את צרכי המים של היישוב הגדל.
בניגוד לאחרים שחשבו כי אם נקים מדינה יהודית, הערבים שבארץ יחד עם המדינות השכנות יוכלו למוטט את קיומנו, אשכול האמין, בהתאמה למגמות שראה בנתוני ההתיישבות, כי ניתן לצמצם את הרוב הערבי בארץ ואף להגיע לרוב יהודי בארץ ישראל.
עקב המיתון והמצב הכלכלי הקשה בארץ, יצא אשכול לארצות הברית וקנדה לבקש את עזרת יהדות אמריקה לרכישת קרקעות, קידום ההתיישבות ועזרה למובטלים.
מלחמת העולם השנייה שפרצה ב-1939 אילצה את אשכול להקדיש זמן רב יותר לפעילות ציבורית. אשכול מונה לתפקידי מפתח ב”הגנה” ונבחר לחבר במפקדה הארצית.
מאז פרוץ המלמה נוצרה אופוזיציה בתוך מפא”י ואשכול פעל ככל יכולתו למנוע פילוג במפלגה, אך לא תמך בדרכים הלוחמניות שבה התייחסו לאופוזיציה. ב-1944 פרשו חלק מחברי מפא”י והקימו את מפלגת “אחדות העבודה”.
בשנת 1945, כשהבריטים התעקשו על יישום מדיניות “הספר הלבן” שימש אשכול כחבר בועדת ה-X של תנועת המרי.
בשנת 1946 היה אשכול בין הוגי עליית 11 הנקודות להתיישבות בנגב.
בשנת 1947 מונה אשכול לעוזרו המיוחד של בן גוריון ועסק בצד האזרחי של מערכת הביטחון, כספים, רכש וכו’.
בשנת 1948 מונה אשכול לחבר הנהלת “הסוכנות היהודית” וכראש “המחלקה היהודית”.
שר האוצר
ביולי 1951 אשכול נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפא”י ומונה לשר החקלאות והפיתוח.
ביוני 1952 מונה לשר האוצר, בהחליפו בתפקיד את השר אליעזר קפלן. בתפקידו כשר האוצר שימש אשכול במשך אחת-עשרה שנים.
בשנת 1960 ערך אשכול מסע בשש מדינות מערב אפריקה, שם נפגש עם אישי ממשל בכירים ודן עמם בפיתוח הסחר עם ישראל.
ביולי 1951 נבחר אשכול לכנסת השנייה מטעם מפא”י ומונה לשר החקלאות. הוא פעל לגידול התפוקה החקלאית והמשיך לטפל בנושא ההתיישבות.
ביוני 1952 נכנס אשכול לתפקידו כשר האוצר. הוא הבין שכדי להעלות את המשק על פסים תקינים, יצטרך במהלך השנים הבאות לנקוט בצעדים לא פופולריים.
המבחן הגדול של אשכול היה קיצוץ בתקציב הביטחון ואשכול עשה זאת על ידי שיפור בתיפקוד המשרד.
בשנת 1953 החלו לראות סימנים ראשונים לעצירת ההידרדרות הכלכלית והאוצר החל ביצירת תנאים לצמיחת המשק.
בשנת 1953 התפטר בן גוריון מראשות הממשלה והציע את התפקיד לאשכול. אשכול, שהבין כי בן גוריון לא ממש מתכוון לפרוש, סירב לתפקיד ושרת מילא את התפקיד.
אחרי פיטוריו של לבון חזר בן גוריון לתפקיד שר הביטחון. שרת הודח על ידי בן גוריון מתפקידו ובין אשכול שררו יחסי אמון למרות שאשכול התנגד לרבים ממהלכיו.
בסוף שנת 1959 נפטרה אלישבע אישתו.
בתחילת 1961 שוב התפטר בן גוריון מתפקידו ואשכול הבין שכל עוד הוא לא פרש מרצונו, לא יהיה אפשר לרשת את תפקידו.
לאחר הבחירות, שוב הוקמה ממשלה בראשות בן גוריון.
ראש הממשלה
ביוני 1963, התפטר בן-גוריון מראשות הממשלה. עם ההתפטרות היה אשכול ליורשו הטבעי של בן-גוריון ומונה בהסכמה כללית לראש הממשלה.
תקופת כהונתו הראשונה של אשכול כראש ממשלה הייתה תקופה של שלווה ופיתוח.
בזירה הבינלאומית הגיע אשכול להישגים ובזירה הפוליטית הפנימית הביאה אישיותו של אשכול לפיוס ורגיעה.
אשכול כיהן כראש הממשלה ושר הביטחון עד לפני מלחמת ששת הימים, אז בלחץ הציבור החליף אותו משה דיין.
אשכול נפטר ב-26 בפברואר 1969.
ביוני 1963 שוב התפטר בן גוריון בהפתעה מתפקידו. אשכול כבר סומן כיורשו שנים רבות לפני זה.
תפקיד ראש הממשלה הוצע לאשכול.
אשכול נעזר בעוזרים ונאמנים שהפעילו את המנגנון השוטף של משרד ראש הממשלה ושל משרד הביטחון. הם הביאו להכרעתו רק החלטות רגישות ובעייתיות.
אשכול יצק תכנים חדשים ליחסי החוץ והפנים של ישראל ולמערכת הביטחון.
הוא זכה להישגים דיפלומטים מול ארצות הברית וגרמניה והוזמן לביקור חם בבריטניה.
יחסו לנושא הביטחון השוטף של ישראל נבעו מתפיסתו הכוללת של הסכסוך ומתוך הבנה שהערבים שוללים את קיומה של מדינת ישראל.
אשכול חשב שצה”ל חייב לגמול מייד על כל תקרית בגבולות, אחרת יפגע כוח ההרתעה שלו. עם זאת היה שקול וזהיר בתגובות והשתדל שהפעילות הצבאית של צה”ל לא תוביל להתדרדרות, העלולה להסתיים במלחמה.
בשנת 1966 הפנה אשכול את מאמצי החוץ לשיפור היחסים עם מדינות אפריקה.
בראשית 1967 החלו לנופיע ניצני פריחה כלכלית, החלה יציאה מהמיתון והמצב הכלכלי בארץ השתנה לטובה.
כשהחלו אירועים שקדמו למלחמת ששת הימים חתר אשכול לחיסול המשבר הצבאי והמדיני בדרכי שלום וראה את המלחמה כאופציה אחרונה.
בלחץ הציבור הודח אשכול מתפקידו כשר הביטחון ומשה דיין מילא את מקומו.
אשכול תרם תרומה מכרעת לניצחון במלחמה והציבור הראה ליכוד לאורך התקופה.
בתחילת 1969 כבר היה אשכול חולה, נאלץ לשכב בביתו וניהל ישיבות קצרות ותמציתיות.
אשכול נפטר ב-26 בפברואר 1969.