לוי אשכול ופרוייקט המים

כישוריו הארגוניים והכלכליים של אשכול הביאו להפיכתו לאיש מפתח במספר יוזמות מרכזיות. 
ב-1937 ייסד אשכול את חברת “מקורות”, שבעת ייסודה הייתה מפעל המשותף להסתדרות (50%) לסוכנות היהודית (25%) ולקרן הקיימת (25%). 
מפעל המים הגדול שהקימה החברה היה “מפעל הקישון”, שתוכנן על ידי שמחה בלאס, ואשר סיפק מים ל-16 יישובים חקלאיים (מהם 3 שהוקמו הודות למפעל) ולהר הכרמל והדר הכרמל בחיפה. חלק גדול ממימון מפעל הקישון השיג במסגרת ה”העברה”. אשכול עסק בפעילות זו (שנקראה “טרנספר”), אשר נועדה להוציא את נכסי היהודים מגרמניה הנאצית (בהסדר עם הבנק הממלכתי הגרמני). הוא המשיך בהנהלת מקורות עד לשנת 1951. 
אשכול העמיד את נושא המים במקום מרכזי בסדר העדיפות הלאומי “המים הוא דופק ומירוץ הדמים של היישוב” כתב .

1937

אשכול מנה ארבעה גורמים שבלעדיהם לא ניתן להצליח בפעולת ההתיישבות: קרקע, אמצעים, אנשים ושוק למכירת התוצרת. היה משאב אחד בלבד שבלעדיו לא ניתן לפתח את ההתיישבות והוא אינו פועל יוצא של כסף בלבד – המים.

אשכול עבר מספר ניסיונות כושלים של קידוחי מים ולאורך דרכו ביישובים השונים בהם היה הוא נתקל בבעיות קשות הקשורות באספקת מים. כדי לפתור את הבעיה תבע שההסתדרות החקלאית תהפוך לגורם פעיל במשך המים בארץ.

בשנת 1933 הציע אשכול הקמת גוף שיעסוק בפתרון לבעיות המים. הוא שוחח על כך עם בן קבוצתו המהנדס שמחה בלאס, שעבד כמתכנן מים. שמחה בלאס השיב שיש פתרון לבעיות על ידי “הולכת מים”. הקמת מפעלי מים מקומיים ואיזוריים, הקמת תחנות שאיבה לצינורות פלדה והעברת המים ממקום למקום.

בשנת 1935 החל אשכול לארגן את הגוף הביצועי-כלכלי שתפקידו יהיה לרכוש את הציוד הנדרש להעברת המים ולדאוג לאספקת המים ליישובים. כמו כן ביקש מבלאס להכין תוכנית כללית להעברת המים.

ב-15 בפברואר 1937 הוקמה חברת מקורות באופן רישמי. על פי תוכניתו של בלאס אושרה הקמת מפעל המים הראשון בעמק הקישון ונועד לכלול את היישובים החקלאיים באיזור.

1938

בשנתיים הראשונות להקמתה ניהל אשכול את חברת מקורות ולאחר מכן עבר התפקיד לפנחס ספיר עקב התחייבויותיו הרבות של אשכול.

כשנה וחצי לאחר הקמת מקורות הסתיים בהצלחה הפרוייקט הראשון של החברה. קידוח בארות מים, בריכות אגירה, צינורות ומכוני מים. בד בבד תוכננו פרוייקטים נוספים ונרכשו עוד מפעלי מים.

אשכול אמר ש”מקורות” אמורה לשלמש בעתיד חברת מים לאומית ולכן פעל להגדיל אותה ורכש מפעלי  מים רבים. מידי שנה התחברו עוד יישובים למפעל, וכמות המים שהזרימה החברה גדל במקביל.

1954

בזמן כהונתו כשר האוצר אשכול היה מעורב מאוד גם בנושאי חוץ וביטחון ובמיוחד בבעיית המים שהעסיקה אז מאוד את ממשלת ישראל. אשכול תמך בביצוע חפירות להטיית הירדן ולתפיסת מי הירמוך באזור גשר בנות יעקב. ישראל החלה בחפירות ועצרה את העבודות לאחר חודש וחצי בהוראה של “מועצת הביטחון” של האו”ם והפסקת האמריקאים של הסיוע לישראל. השגריר האמריקאי אריק ג’ונסטון מונה לתווך בנושא. אשכול מונה על ידי ראש הממשלה בן גוריון למשא ומתן מול ג’ונסטון.

המשלחת בראשון ג’ונסטון הגיעה כמה פעמים למזרח התיכון על מנת ללמוד את הנושא ולנהל משא ומתן עם נציגי המדינות באיזור על חלוקת מימי הירדן, מקורותיו ויובליו.

אשכול תפס את בעיות המים באיזור כמורכבות ואימץ את גיש בן גוריון כי בעיית השליטה של ישראל על מקורות מי הירדן משתווה בחשיבותה הבעיית הביטחון והגבולות.

לאחר דיונים ממושכים ובלחץ האמריקאים נאלץ אשכול להתפשר ולהגיע לחלוקה והסדר עם מדינות האיזור על מי הירדן והירמוך.

אשכול תפס את מקורות המים כעניין ערכי הקשור להתיישבות החקלאית במדינת ישראל וכעניין כלכלי שיש לפעול לפתרונו במסגרת שאר הפעולות הכלכליות במשק.